חזרה לראשי

עת לכל עט

"איכס, איזה גועל. זה מיץ תפוזים דביק."
"אני שונאת רטוב."
"תשתקו כבר שניכם. אתם צועקים לי באוזן."
"תשתוק אתה."
"כן, אל תגיד לנו מה לדבר ומה לא לדבר."
"הלו, הלו, צאו מהויכוחים האלה שלכם. מטביעים אותנו ואתם רבים ביניכם."

ירוני בן השנתיים כל כך שמח כשאמא לא שמה לב ולא הבריגה עד הסוף לבקבוק השתיה שלו את החלק עם הפיטמה. הוא חיפש כוס כדי לתרגל מזיגה. על שולחן העבודה בפינת הסלון עמד ספל ובתוכו ארבעה עטים. ירוני טיפס על הכסא ולא נראה שנוכחותם של עטים בתוך הספל היוו עבורו סיבה שתשבש את תוכנית האימון.

"אולי שמישהו יגיד לשמנדריק הזה להפסיק עם זה?" אמרה העט האדומה עם הלוגו של הילטון. "החומציות הכתומה הזו מזיקה לצבע שלי." בתור אחת שנגנבה מחדר המלון על ידי אב המשפחה משה כשיצא לחו"ל כדי לפוצץ את הכסף בו זכה בטוטו, הרגישה העט האדומה נעלה מיתר שלושת העטים הצברים. "אולי תעשה משהו?" פנתה אל עט הביק מהפלסטיק שהיה רזה, ונטול מכסה שאבד כבר לפני שנים. על אף שלא נותרה בו טיפת דיו אחת, זכה ליחס שונה מזה לו זכו עטים חד פעמיים אחרים אשר היו מושלכים לאשפה, ללא כל מחשבה נוספת או טקס פרידה, כשאבד אונם. עם הלק האדומה של ציפורני רגליה של אישתו ציפי, כתב משה על אותו העט את האותיות 'מ,' 'ז,' ו-'ל' ואסר על כל בני הבית להעיז אי פעם לזרוק את העט חסר התועלת. העט היבש הביט על העט האדומה אך לא ענה לה.
"אני יודעת למה משה לא זורק לפח עט אימפוטנט," אמרה העט האדומה בהתרסה.
"למה?" חייך העט היבש בנונשלנטיות.
"לידך הוא יכול להרגיש גבר."

שני העטים הנוספים פרצו בצחוק. העט היבש חש את העלבון צף ועולה בקנהו הריק. הוא נזכר בתרגילים מספר הטנטרה בתוכו נשכח בעבר למשך כמה שבועות, בזמנים של לפני הזכיה של בעל הבית, כשמשה עדיין ניסה להרשים את ציפי. בעמוד בתוכו נשכח היו הוראות על איך לנשום מטה לאורך החזית הקדמית של הגוף ועד אזור אברי המין ואז לנשוף מעלה לאורך עמוד השדרה. העט היבש לקח שאיפה עמוקה והרגיש את העלבון מתמוסס ונעלם אל תוך אהבה אין סופית. "אני מספר אחד," אמר לעצמו. "בלעדיי העט האדומה הזו בכלל לא הייתה מגיעה לכאן להיות איתנו. אבל זה לא חשוב. זו דרכן של עטים ממין נקבה. תפקידי כזכר הוא להיות נוכח ולחלוק את אהבתי גם כשזה לא קל." הוא הפנה את חזהו אל העט האדומה ודמיין את האותיות מ-ז-ל האדומות מתמזגות עם צבע הפלסטיק האצילי שלה. העט האדומה ניסתה להתנגד. היא רצתה להמשיך ולסנוט בו. היא רצתה כל כך להשפיל אותו לעיני שני העטים הנוספים, לשמוע אותם צוחקים עליו מהשנינויות שלה. העט היבש המשיך לשגר אהבה אדומה, לא מתפשרת. העט האדומה ניסתה לצעוק ולמחות אך במקום מילים בקעו מפיה הברות לא ברורות שהפכו לגניחות תחנונים. היא רצתה שיגע בה, שיביא את קעקועיו האדומים קרוב לגופה.

מטח נוסף של מיץ תפוזים קר צינן את תשוקתה והיא הפנתה כלפי העט היבש את צידה נטול ההילטון. שני העטים הנוספים הביטו עליה בבוז ופרצו בצחוק לעגני. העט היבש דקר אחד מהם עם הרפיל הריק שלו ועם קודקודו נטול המכסה נגח בשני. צחוקם של שני העטים פסק באחת. הם הוטחו אל דפנות הספל והתנדנדו בכאב. הוא גחן לעברו של כל אחד מהם בנפרד ועזר לשניהם לחזור ולהתיצב. "אני מקווה שיום אחד הם ילמדו להיות גברים," חשב לעצמו בשקט.

כל הזכויות שמורות © יוני 2007
זהר צמח וילסון, תל אביב, ישראל

כתיבת תגובה