חזרה לראשי

ת"א סיטי, יוני 2012 – מה אנחנו מכניסים לפה?

כנס "אוכלים בריא 4" הפגיש בין מאמנת אישית ותזונאית – לבין הרצאות על: אכילה רגשית, מזונות ממכרים, אי-סבילות ואלרגיות למזונות. היו גם סדנאות הדגמה, ומנטורים ידועים ברמה לאומית

בכל יום במדורי הרכילות נמצא תמונה של עוד שחקנית או זמרת, קורנות-עור וללא גרם מיותר, שנראות כך, כמובן, בגלל תזונה דלת גלוטן/פחמימות/שומן שאימצו. אחת החלוצות בתחום היא מדונה, עם אימוני הכושר המפרכים, היוגה והמזון הבריא שהיא צורכת.

היה זה צירוף מקרים מצחיק לגלות שלא רחוק מכנס "אוכלים בריא" ה-4 שהתקיים בתיאטרון גבעתיים ב-31/5-1/2, הופיעה על הבמה מדונה בעצמה.

ביום חמישי האחרון שמנו פעמינו לכנס, חברתי התזונאית ר' ואנוכי, ונוכחנו לגלות שפספסנו את אחת מסדנאות הבישול המעניינות יותר – של אביטל סבג. אכזבתנו לא ארכה זמן רב לאחר שגילינו במתחם הכנס טרמפולינה נפלאה של אחד הדוכנים המפרסמים וקיפצנו עליה בחדווה.

כמעט מיד לאחר מכן התקבצו שלל המוזמנים לאולם, שגם אותו לקח זמן-מה למצוא ולוודא שהוא-הוא האולם המתאים (שלטים, מפת כנס, חיצים, משהו?). ציפינו בכיליון עיניים לסדנת הבישול של אחת מכוהנות הבישול הבריא בארץ – פיליס גלזר, שחברה אל הנטורופת יוסי שבח, ויחד הם יצרו סדנת בישול עם הנחיות ומידע תזונתי בראייה נטורופתית. ההמתנה אמנם הייתה ארוכה מהצפוי, אך לבסוף זה אכן קרה – נכנסנו ובהינו במטבח שהוקם על הבמה.

את ד"ר יוסי שבח הכרתי בזכות אתר האינטרנט המצויין שלו, והמידע שהוא מספק אודות מזונות פונקציונליים – "סופר פודס" – מזונות שאכילתם תורמת לגופנו רכיבים תזונתיים חיוניים וחשובים, שאינם תמיד בנמצא. למשל: אגוזי מלך, זרעי פשתן, זרעי צ'ייה, בצל, שום, כורכום וכיו"ב.

כמי שקראה את אתר האינטרנט של שבח לאורך ולרוחב, הוא לא חידש לי הרבה בהרצאתו, אך תמיד נחמד לשמוע את תובנותיו וידיעותיו בשנית. עם זאת ר', התזונאית שבאמתחתי, לא התרשמה במיוחד. "שומן רווי הוא שומן רווי", אמרה, והתכוונה לשמן הקוקוס הזוכה לעדנה והערכה בימנו ולהכרה בערכיו התזונתיים. בידי מי האמת? ככל הנראה, איפה שהוא באמצע, כמו תמיד.

לראות את פיליס גלזר זו תמיד חוויה נעימה ומרעננת. המבטא האנגלו-סכסי, התזזיתיות, בדיחות הדעת ושמחת החיים שהיא מפזרת לכל עבר כפיית בישול בריא שכזו, היו כאן גם הפעם. פיליס בחשה, ערבבה, נתנה לד"ר שבח שעועית ירוקה לקטום ("שלא יחשוב שהוא בא כדי לשבת סתם", היא אמרה בחיוך), תיקנה טעמים וסיפרה סיפורים תוך כדי עליה, על ילדותה, על גידול ילדים וחשיפתם לטעמים שונים ומשונים, על ארצות הברית וישראל ועוד ועוד…

אך אליה וקוץ בה: לבשל על הבמה, במה שנקרא סדנת בישול, זה פשוט קונספט שמבחינתי לא עובד. לצערי, לא הייתי בסדנאות בישול אחרות בכנס, אולם בכנס רב-משתתפים שבו כשליש נכנסים לסדנת בישול, זו ככל הנראה הייתה האופציה היחידה, ולא אופציה מוצלחת במיוחד.

עבורי, סדנת בישול היא הפעלה שבה אני, כמשתתפת, לא רק יושבת וצופה ממרומי שורה 9 מול הבמה, מריחה את ריחות המאכלים ושומעת מיוסי שבח כמה הכורכום בריא וכמה הבצל מוסיף. סדנת בישול צריכה להיות חווייתית, כזו שמתלכלכות בה האצבעות, שהפה מלא בטעמים, שבה יצרנו משהו חדש בעצמנו. לכן, להבא, ככל הנראה שלא אלך לסדנאות בישול בכנסים מרובי משתתפים, אלא במסגרות אינטימיות יותר.

ביום ו בשעות הבוקר, הגענו מוכנות ומזומנות להרצאה שבה ינסו להסביר לנו מדוע אנו מפתחים תשוקה והתמכרות למזונות מסוימים. זהר צמח-וילסון, האיש והמודל לחיקוי, היה מעניין ומרתק, וכהרגלו לא פסח על הקשר בין הנפש לגוף, ובין המזון "לנשמה" למזון לצרכי הזנה.

פחות מעניין היה רואי הניג, שדיבר על אכילה רגשית. גימיקים כמו לזרוק חטיפי שוקולד על הקהל הם נחמדים בפעם הראשונה, אבל לאחר כמה פעמים גם זה הופך מאוס ולעוס, תרתי משמע. גם לשמוע על כל עבודה סמינריונית שהניג כתב במהלך התואר שלו בנטורופתיה, היה מייגע ביותר. תנו לי במה, חשבתי לי, ואחפור לכם עד דלא ידע על תלאותיי באקדמיה. זה פשוט לא מתאים. גם לספר על איזה גבר-גבר היית בתחילת שנות העשרים שלך כשסחבת את כל התיקים בעצמך בגבהי נפאל, זה סיפור לחבר'ה משועממים מסביב למדורה או לבר, לא לאנשים ששילמו ממיטב כספם בכדי להבין מהי אכילה רגשית, וכיצד להתמודד עמה. ובכדי לממן את המסע הבא לנפאל או התואר הבא, מה שיבחר הניג יקירנו, הוא ניסה לשווק את ספרו בכל משפט שני. מיותר ומכעיס. בבושת פנים, שבנו לטרמפולינה לקפץ עד יעבור זעם.

ההרצאה האחרונה, על אלרגיות ואי סבילות למזון שאותה העביר ד"ר דן קרת, הייתה מעניינת ומרתקת וסיפקה הסברים שונים מדוע אנו רגישים למזונות נפוצים כל כך כמו החיטה. מה ההבדל בין אי סבילות לאלרגיה כלפי מזונות שונים ואיך ניתן לזהותן. ד"ר קרני התווה דרך עניינית וברורה לבדיקת התופעות והתמודדות עמן. ההרצאה עמו הייתה מרתקת ומעניינת ובסופה יצאנו עם מסר וחשוב: לגוון ככל הניתן את מקורות המזון שלנו, שכן אי סבילות או אלרגיה נגרמות מצריכה עודפת של מזונות שונים.

לצערי, פספסתי את מה שככל הנראה היה גולת הכותרת של הכנס – ההרצאות של ד"ר עדיאל תל-אורן, רופא בעל ידע רב והתמחויות רבות שמעביר כעת בארץ הרצאות והשתלמויות נוספות ומעניינות. את תקציר ההרצאה שלו, מפי משתתפת שהייתה בה, ניתן לקרוא כאן.

לסיכום: כנסים מסגנון זה הם חשובים ומרעננים, אולם כדאי מאוד להמנע ולהזהר מפרסום-יתר, כשמדובר במנחי הכנסים או מעריכת סדנאות שאינן מתאימות לגודל ולאופי ההתכנסות.

המאמר המקורי בקישור הזה