חזרה לראשי

EatWell, יוני 2012 – לפרק את התשוקה

נדר רוסאנו

אנחנו מושפעים מאוכל ומגיבים אליו בצורה כל כך ברורה: קפה של בוקר בשביל התעורר, עוגה שכייף להתענג עליה, גלידה ממכרת וטעימה, גבינה טעימה שנמרחת בקלות רבה על הלחם.

זהר פונה לקהל ומבקש לעשות "זום-תקריב" לתשוקות שלנו באוכל : מה הן התשוקות הגדולות שלנו? הקהל מגיב בהתלהבות וזורק לאוויר הפתוח שוקולד, עוגות, גבינות, קפה, גלידות, קפה פחמימות ועוד.

הוא מחייך חיוך גדול ואומר שלכולנו יש תשוקות והן מייצרות לעיתים רבות ביקורת. זהר פונה בשנית לקהל ומזמין אותו להסתכל על התשוקות כסוג של פעמון  אזהרה, גלאי עשן שמצפצף וגורם לרעש באוזן. אותו גל נותן איתות שמשהו לא בסדר והמון פעמים אנחנו בוחרים להתעלם מהצפצוף ע"י הוצאת "הבטרייה". הגוף האנושי עובד כרגיל 24 שעות ביממה וכשיש גלאי עשן שמצפצף ומתריע (צרבות שלשולים, עייפות כרונית, מלאות בקיבה,השמנת יתר…) ייתכן שמשהו לא בסדר.

זהר מבקש מתנדב מהקהל והראשון שמתנדב מספר על תשוקתו לטחינה. הקהל צוחק וכך גם זהר. הוא מזמין אותו לבמה ואומר שטחינה בהפרזה לא טובה בגלל כמויות השמן שבה.

זהר שואל אותו סדרת שאלות שנוגעות להרגלי האכילה שלו ובהמשך הוא מכוון את השאלות למקומות יותר ספציפיים. לאט הוא מקלף את קליפות הבצל של הממתנדב והשיחה גולשת לזוגיות ואהבתו למיונז ובשר שומני. זהר ממשיך לכוון בשאלות יותר מדויקות והשיחה גולשת ומגיעה לסקס, הקהל צוחק וגם זהר. אך עבורו זה לא מקרי זאת דרך חיים. הכול קשור בכל.

הוא מדבר על אוכל בתשוקה רבה והקהל קשוב וערני. השיחה על מין פינתה את מקומה לאהבתו של המתנדב ללימודים וההרצאה האינטראקטיבית הזאת כבר התחילה להרגיש כמו טיפול אצל פסיכולוג.

זהר מדבר על עיקרון הפשטות בתזונה ומביא את החיים אל תוך הצלחת. אני מתחיל למצוא הקשרים בין תשוקות, אוכל ומצבי הרוח. הנאה שבפה באה לידי ביטוי בגוף, היא גורמת לי לא לחשוב על כלום, "לשמוט את הראש לאחור". אני מתחיל להבין את ההקשרים שאיתם נפתחה ההרצאה, התשוקות הנסתרות של כולנו באוכל, הבריחה לעונג, לאופוריה ולהתרוממות הרוח.

זהר מחבר אותנו למקומות יותר עמוקים בהוויה האישית של כל אחד מאיתנו. יש באוכל הזדמנות לחיים טובים יותר. הוא מבקש ומייעץ לנו לא ללכת למקומות המוכרים של מדפי הסופרמרקט ולאוכל המתועש אלא להקדיש זמן, מחקר ולמצוא מזונות מזינים יותר, שיהפכו את חיינו לטובים ובריאים, הן מבחינה רגשית והן מבחינה בריאותית. בהרצאה זהר לא מנסה למכור את עצמו כמטפל בתזונה הוא רוצה לחולל שינוי בדפוסי ההתנהגות, המחשבה ובגישה בה אנו מסתכלים על אוכל.

וילסון צמח לוקח אותנו לחיפוש אחר התשוקות הנסתרות לא רק בצלחת, הוא סבור שאפשר למצוא את ההנאה המשכרת גם במקומות נוספים כמו בפגישה עם חברים, נסיעה על אופנים, שיעורי יוגה, הליכה בחיק הטבע. מענה לתשוקה הנסתרת יכול לבוא לידי ביטוי לא רק בצלחת לטענתו.

הקהל מבקש ממנו לחדד את המסר ושואל אותו לאן הוא חותר? זהר מבקש מהקהל להמתין.

הוא מעלה מתנדבת חדשה לתשאול שמספרת שהיא מכורה לגלידה ומספרת שהיא אוהבת את המרקם, הטמפרטורה, המתיקות, תחושת המלאות, השמחה שהיא מעניקה לה ואת הצבעוניות.

זהר מתשאל ומחפש יחד איתה האם לתשוקה שלה יש צפצוף של גלאי עשן, ומסביר שאפשר למצוא עוד "מזונות" שנותנים את אותה חוויה אך מזינים את הגוף למשך זמן יותר ארוך יותר.

הוא טוען שהקידוד שלנו השתבש והמוח מבקש את המוכר והידוע. הוא אומר בביטחון שהמדיה, הפרסומות, עיצוב החנויות – הכול נועד להפוך אותנו לרובוטים של צרכנות.

אנחנו בוחרים ללכת שולל אחר תאגידי המזון, תרבות הרייטינג והמותגים. זהר מזמין אותנו להפלגה בחיפוש אחר מכלול הדברים שיזינו את גופנו, לא לוותר על האפשרות לצרוך את מה שבאמת נכון לנו לחיים בריאים. לוותר על אוכל מתועש.

יצאתי מהסדנה אל תוך החלל ההומה והשמח של אוכלים בריא, קניתי סנדביץ" אבוקדו בלחם מלא ללא גלוטן עם עגבניות שרי אורגניות, והרגשתי טוב.

המאמר המקורי בקישור הזה