חזרה לראשי

המלאות שבצום

הביטוי תענית צום נשמע כמו עינוי לא מזמין במיוחד אך ביכולתו להפוך לחויה משחררת. מעינוי לקבלת מענה.

בחברה המודרנית שלנו תקופה של שינויים נתפסת לרוב כאיזור של "לא-כלום," מקום בלתי קיים בין מקומות שיש לעבור אותו כמה שיותר מהר ובצורה הכי פחות מורגשת. תקופה של בין עבודה שעזבתי או הועזבתי לזו שאמצא בעתיד, בין עזיבת עיר או מדינה אחת לאחרת, בין מערכת יחסים שהסתיימה לבין זו שאינשאללה כבר תגיע. לאותו היחס זוכה פעמים רבות הצום ה"דתי," הצום שחייבים לעשות כי כך נהוג, כי אלו הם הכללים, כי אם לא נצום אולי נענש על ידי אלוהים.

אנשים רבים מעבירים את צום יום הכיפורים. המילה "מעבירים" מתארת המתנה פסיבית עד שהצרה הזאת שנחתה עלינו תחלוף, בצורה שתמזער את הסבל. הרבה אנשים בזמן הצום ישנים או מנסים לישון כמה שיותר מתוך תקוה שכשהם יתעוררו הסיוט הזה כבר יהיה מאחוריהם והם יוכלו לתת איזה ביס עסיסי במשהו או לצלול אל תוך איזה תבשיל.

חווית הצום יכולה להיות אחרת, פותחת ומרוממת במקום סוגרת ומנחיתה. הימנעות מהכנסת אוכל לגוף יכולה לשמש כמקור להגברת אנרגיה במקום לקריסה פיזית. הדבר תלוי בכוונה ובפעילות. כשאנו שוכבים במיטה בניסיון כושל לזכות בתרדמת של 25 שעות, אנו שולחים לגוף מסרים של מסכנות. הגוף מגיב בהתאם בעייפות, צמא, רעב, ואף במיחושים שונים ומשונים.

צום עם ערות, צום עם התכווננות מעורר את הגוף הפיזי יחד עם הנפש והרוח. מערכת העיכול זוכה סופסוף בחופשה מעבודה קשה של טחינת מזון, יצירת אנזימי עיכול ואנזימי חילוף חומרים, הפרשת מיצי קיבה, תנועת מעיים, הובלה על ידי הדם, הכנסה לתוך והוצאה מהתאים, סינון בכבד, טיפול בנוזלים בכליות, ועוד פעולות מורכבות רבות. כל הדם והאנרגיה המופנים לעבר מערכת העיכול נעשים פנויים ושמישים עבורנו, כל עוד נשכיל לדעת לאן להפנותם.

אין זה נכון שבזמן צום חייבים לשכב במיטה כמו חולים על ערש דווי. במהלך צום ניתן לבצע פעילויות גופניות ברמות שונות, לשיר, לנוע, לרקוד, ללכת בטבע, למדוט בדרכים פסיביות ואקטביות, ועוד פעילויות רבות. יש כמובן להתחשב במצב הבריאות של האדם האינדיבידואל או אם נמצאים בהריון, אך באופן כללי, צום איננו גזר דין קירקוע וחוסר אונים.

צום יום הכיפורים הוא צום אבסולוטי, כלומר צום ממזון ומנוזלים כאחד. צום אבסולוטי שנעשה עם התכווננות והדרכה נכונה יכול להיות בריא ביותר ומחיש את תהליך הנקיון הפיזי. היעדר ההתעסקות באכילה ובעיכול פותחים את השדה שלנו לקליטה חדה יותר של דברים מחד ולהיכרות מעמיקה יותר עם עצמנו מאידך. צום יום הכיפורים נקרא תענית, מילה שיכולה להתפרש כיום עינוי או להבדיל כמענה, יום בו גופנו ונפשנו מתנקים כדי שנוכל לקבל מענה לשאלותינו המודעות והנסתרות. צומות מסוגים שונים נהוגים לא רק ביהדות. מסורות ותרבויות רבות כגון האיסלם, הנצרות, האיסיאים, ושאמניזם של ילידי יבשת אמריקה משתמשות אף הן בצום ככלי להיטהרות גוף ונפש. אורכי וכללי הצומות משתנים לפי המטרה ולפי יכולתו של האדם.

מכיוון שישנם צומות ארוכים של שבוע ואף ארבעים יום, צומות בני יממה אחת כמו ביום כיפור נחשבים לצומות קצרים ביותר. כשצום נעשה בסביבה פתוחה ותומכת, בסיומו עולה פעמים רבות הרצון להמשיך ולצום, להמשיך בתוך התחושה הנפלאה של גוף ואנרגיה קלילים. מכיוון שהתרגלנו לכך שבסיום צום מזנקים על ארוחה גדולה, קשה להיות יוצא דופן, להתעלם משפע המטעמים המפתים שאורבים לנו על השולחן ולומר, "לא תודה, אני רוצה להמשיך בצום." אם קיימת הרגשת עוד, עוד לפחות הנעים הזה, לריק הכל כך ממלא הזה, ניתן תחת השגחה להמשיך בצום או לעבור ליום של מיצי פירות וירקות ממכונת מיצים או ממערבל מזון. זוהי דרך עדינה יותר לחזרה לאכילה הרגילה שלנו וגם הזדמנות ליום נקיון נוסף או יומיים או שלושה או . . .

פרטים אודות סדנאות ניקוי (צום) המיצים של זהר צמח וילסון ואביטל סבג בקישור הזה

 

כתיבת תגובה