חזרה לראשי

חשבון הבנק של המזונות המועשרים

לקראת חג השבועות האחרון הוזמנתי להתארח בתוכנית הטלויזיה "ערב חדש". נושא הראיון היה האם חלב בריא או מזיק. כל תלמיד שנה א' בבית ספר למשחק יודע שעל הבמה אם אין קונפליקט אז אין עניין. על כן ארחו אותי בתוכנית כמייצג הבעייתיות שבחלב ואת הדיאטנית הקלינית אדוה לוי מבית החולים שיבא כמצודדת נלהבת בחשיבותו ובריאותו של החלב. הקלדת שמה של אדוה בגוגל העלה בראש רשימת תוצאות החיפוש מאמר שלה המופיע באתר של תנובה.

מכיוון שנושא הראיון היה חלב, אזכיר מדי פעם סוגיות הקשורות אליו, אך אין החלב עצמו הנושא המרכזי של המאמר הזה. מאמר קודם שלי אודות חלב ניתן לקרוא בקישור הזה. אני מאוד שמח על כך שיצא לי להתארח באולפן "ערב חדש" מכיוון שהייתה זו הזדמנות לשמוע ולהבין בשידור חי את צורת החשיבה המנחה את ההמלצות התזונתיות המימסדיות, ולהבין שיותר מהכל, אנחנו יוצרים את המציאות שלנו.

הבריחה הגדולה

ב- "ערב חדש" העליתי את התהיה מדוע יצרניות חלב, הטוענות שחלב הוא מקור טוב לסידן, מוסיפות לחלב סידן באופן מלאכותי (הן מכנות זאת "מועשר בסידן"). פעולה זו רומזת שיתכן שהסידן בחלב אינו בהכרח מגיע לאן שהוא צריך להגיע בגופנו. תשובת הדיאטנית לא התייחסה לתהיה שלי. במקום זאת היא הסבירה שעלינו לצרוך בין 1,000 ל-1,300 מ"ג סידן ביום ועל כן מוסיפים עוד סידן לחלב.

אולם סקירה של מצב בריחת סידן והאוסטיאופורוזיס (נקבוביות העצם המובילה לשברים) בעולם מגלה תמונה בה נשים במדינות בהן צריכת הסידן היומית היא בסביבות ה-500 מ"ג כמעט ואינן סובלות מבריחת סידן. נתון חשוב נוסף הוא שמקורות הסידן של אותן נשים אינם ממוצרי חלב.

נשים במדינות עם צריכה גבוהה של מוצרי חלב, על אף כמות הסידן היומית הגבוהה הנכנסת לגופן, סובלות מבריחת סידן. התשובה נמצאת באיכות ולאו דווקא בכמות. מקור הסידן הוא הגורם המשפיע. מגיש "ערב חדש" דן מרגלית התלוצץ בנושא הוספת סידן לחלב באופן מלאכותי באומרו שאולי כמו שיש אנשים שמבקשים אספרסו כפול, יש אנשים שרוצים את החלב עם אקסטרה סידן. המגישה השניה של התוכנית, מאיה בנגל, שאלה "אז כשאני עומדת מול המקרר בסופרמרטק, האם לקנות חלב פרה או חלב עזים?"

"לצאת מהקרטון"

איכשהו עולם השיווק והפרסום הצליח לנווט אותנו למקום בו קיימת אשליית שפע אפשרויות בחירה כאילו שונות. המחשבה שאולי חלב בקר בעייתי מנחה אוטומטית את היד אל עבר קרטון חלב העיזים. אולם אפשרויות הבחירה האמיתיות העומדות לרשותנו הן הרבה יותר מגוונות ומעניינות; הן מעבר לחשיבה בתוך הקופסה (קרטון?) שסידן = חלב. אם בסידן אנחנו חפצים, ניתן להשיגו בטחינה משומשום מלא, ירקות עליים (סלרי, פטרוזיליה, חסה, ועוד רבים וטובים), תאנים מיובשות, שקדים, גרעיני חמניה, מוצרי סויה, סרדינים, ומזונות נוספים.

תגובתה של הדיאטנית הקלינית ב"ערב חדש" למקורות הנוספים לסידן הייתה שילדים אינם אוהבים טחינה וירקות עליים ולכן צריך לתת להם שלוש מנות חלב ביום. כנראה שאנחנו חיים בגלקסיות שונות מכיוון שבהתנסות האישית והמקצועית שלי ילדים מאוד אוהבים טחינה ושומשום וילדים רבים אף אוהבים עלים ירוקים כשהם מוגשים להם בצורה מזמינה (סלט ברוטב טחינה או שייק המשלב עלים ירוקים עם פירות).

איזהו עשיר?

הדיאטנית הקלינית הוסיפה ואמרה שילדים אינם אוהבים מזונות עם סיבים ומכיוון שהתזונה היום מבוססת על מזונות תעשייתיים, יש להעשיר את המזונות בהוספת סידן. שאלת התם שלי היא שאם מוסיפים לחלב סידן, אז מדוע לא באותה מידה נוסיף סידן לקולה או לקרמבו? מה זה כבר משנה למה נוסיף את הסידן? מחקרים שונים מראים שהוספת סידן בטבליות לא תרמה סידן לגוף ולא נמצא הבדל בהתחדשות העצמות בין אנשים שקיבלו תוסף סידן לבין אלו שלא קיבלו.

המילה "מועשר" נראית מאוד מזמינה כשהיא מופיעה על אריזות מוצרי מזון. עושר הוא דבר שקוסם לנו ורובנו חפצים בו. אך עד כמה חשבון הבנק של גופינו באמת גדל ממוצרים שהועשרו בצורה מלאכותית? ואם נלך שלב נוסף אחורה, מה הוביל אותנו למצב בו המזונות שלנו זקוקים למשלחות סיוע עם אספקה ממעבדות?

ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, ושקדים אינם זקוקים כלל שיעשירו אותם. אם נסקור את מוצרי המזון המועשרים נראה שכולם מזונות שהופשטו מערכיהם התזונתיים בתהליכי העיבוד, בין אם אלה לחמים, דגני בוקר, או חטיפים. במקרים רבים למוצרים הללו הוסיפו גם סוכר, רכיב המוביל לאיבוד סידן ומינרלים נוספים. הוספת ויטמינים ומינרלים למזונות מעובדים הינו ניסיון כושל להפיח חיים בגוויה. במקרה הטוב זהו לא יותר מגימיק שיווקי.

כבר נכתב "איזהו עשיר השמח בחלקו". החלק שלנו הוא חלקת האדמה עליה גדל המזון שלנו. אם נשכיל להזין עצמנו ישירות מהמזונות אותם מצמיחה הארץ, העושר יהיה חלק מעיסקת החבילה. אם נחשוב, כדבריה של אותה דיאטנית קלינית ב"ערב חדש", שמשום שמרבית האוכל שלנו הוא ממזונות תעשייתיים ועל כן אין ברירה אחרת פרט לאכילת מזון מועשר, נמצא עצמנו בנתיב המהיר אל עוני מחפיר, אל חוסר תזונתי ואין חבר טוב יותר לעוני מאשר החולי. בגלקסיה בה אני חי קיימים מזונות שלמים בשפע, שלא הופשטו ואז הועשרו. אני לא לבד בגלקסיה הזו. חיים איתי הרבה אנשים הנהנים מהשפע האמיתי הזה, כולל ילדים שאוהבים טחינה.

האם אתם אוכלים "מזון שלם" שעשיר בסידן מהטבע? בדקו את התזונה שלכם וראו כיצד ניתן להוסיף מזונות שלמים "לא מעושרים" בצורה מלאכותית לתזונה היומית שלכם. נשמח לשמוע תובנות בנושא.

המאמר המקורי בקישור הזה

כתיבת תגובה