חזרה לראשי

שמן קוקוס – טוב או רע לבריאות

במשך כמה שנים טובות אפשרתי לעצמי להיות עלה נידף ברוחות המנשבות בעולם התזונה. פקדתי הרצאות וסמינרים של מומחי תזונה משיטות שונות. בעוד שמומחה אחד דגל בארוחת בוקר דשנה, מומחה אחר היה חסיד של שתיית שש כוסות מים לאורך כל שעות הבוקר מתוך כוונה להעניק למערכת העיכול עוד שעות מנוחה ממזון עד לארוחת הצהריים. שיטת תזונה אחת דגלה בדגנים כמרכיב התזונתי העיקרי בעוד שד"ר מסוים טען שלא רק שהדגנים הם נזק נורא לגוף אדם אלא שהם גם קטסטרופה עבור כדור הארץ. כל זאת הוא רק קצה הקרחון של רשימה של סתירות וניגודים אשר הפכו אותי לעכבר במעבדה של עולם התזונה. היו אלה שנים מרתקות של למידה חווייתית, הרבה מעבר לדיבורים ותיאוריות.

 

הוסיפו לכך שניהלתי מרכז בריאות הוליסטי בניו יורק, דבר שחשף אותי לכמות לא מבוטלת של הרצאות וסדנאות עם מומחי תזונה רבים. מסתבר שהבדיחה "שני יהודים – שלוש דעות" תקפה לחלוטין גם לגבי העוסקים בתזונה.

החיבה שלי לאגוזי קוקוס הייתה סיבה נוספת לחגיגת הבלבול. ד"ר דאגלאס גרהאם, הרואה בשומן (כולל השמנים הבריאים) את אחד האויבים הראשיים לבריאותנו, הסביר בצורה משכנעת ביותר שבשר הקוקוס, כלומר החלק אותו אוכלים, הוא שומן ועל כן כדאי להימנע ממנו. את מי הקוקוס הוא הגדיר כפחמימה טובה, כמו פירות. ד"ר גרהאם,  חסיד גדול של פירות, נוהג לומר: לארוחת הבוקר אכלו פירות, לארוחת הצהריים אכלו פירות, ולארוחת הערב אכלו פירות ועשרים דקות לאחר מכן סלט עם הרבה עלים ירוקים ועדיף ללא שמן, אלא עם רוטב על בסיס אבוקדו.

 

דבריו של ד"ר גרהאם על בשר הקוקוס השומני היו כה אפקטיביים שמשך שנה נהגתי אך ורק לשתות את מי הקוקוס ולאחר מכן להשליך את האגוז, על בשרו השופע, לפח. מנגד התגברו הדעות הרואות בצריכה עודפת של סוכר, כולל פירות, את אחת הסוגיות הבריאותיות הנפוצות בעידן שלנו. חזרתי לאכול את בשר הקוקוס אך הפעם השתדלתי לשתות רק מעט מהנוזל המתקתק.

 

בשנים האחרונות השתחררתי (אני מקווה) מהדרמות של מלחמות התזונה. כשאגוז קוקוס נופל לידיי אני נהנה מכל מה שיש לו להציע: בשר, נוזל, וכובע מהקליפה עבור הבת שלי. כמו כן התחברתי מאוד אל שמן הקוקוס אשר היה ידוע לשמצה משך שנים רבות עקב היותו שומן רווי.

שמן חכם

מחקרים שונים חושפים את פלאי שמן הקוקוס שזכה לאחרונה בכינוי "שמן חכם". הוא מתחמצן פחות בטיגון, בישול, ואפיה בהשוואה לשמנים אחרים שמתחמצנים בקלות בחימום והופכים לשמנים מזיקים. חשוב לציין שהדברים הללו חלים אך ורק על שמן קוקוס המופק בכבישה קרה ושלא עבר תהליך הידרוגנציה (כמו בייצור מרגרינה).

 

שמן קוקוס איכותי עשיר בחומצות שומן רוויות בינוניות באורכן אשר ניתן למצוא כמותן בחלב אם. חומצות השומן הרוויות בחלב אם חיוניות להתפתחות מערכת החיסון של התינוק. בדומה לחלב אם, שמן קוקוס מעניק הגנה מפני חיידקים, וירוסים, וטפילים.

 

בניגוד לסברה הרווחת ששמן משמין, שימוש קבוע בשמן קוקוס מסייע לירידה במשקל והפחתת אחוזי השומן בגוף. ההסבר המדעי לכך הוא מכיוון ששמן הקוקוס מכיל בעיקר חומצות שומן רוויות מגודל בינוני, הוא מתעכל במהירות, אינו הופך לשומן בגוף, מעניק אנרגיה, מגביר את קצב חילוף החומרים, מגביר שריפת קלוריות, מעניק תחושת שובע לשעות רבות, ומפחית את התיאבון וחשקים למיניהם. בהחלט הפתעה.

 

שמן הקוקוס מסייע גם במקרים של שפעת ולאחרונה תועדו מקרים של שיפור במצב האלצהיימר, שזה מהפכני בפני עצמו. שימושים חביבים נוספים הם מריחה על העור והשיער, חומר סיכה איכותי ליחסי מין (לא עם קונדום – אלא חייבים שמן סיכה על בסיס מים בלבד), וכמשחת החתלה לבת שלי, זו המתהלכת עם קליפת אגוז קוקוס על הראש.

 

ד"ר ג’וזף מרקולה, רופא אמריקני נודע שאינו חושש לצאת בביקורת על הממסד הרפואי ותעשיית התרופות, מרבה לשבח את שמן הקוקוס. הנה סרטון בו הוא מדבר (באנגלית) אודות החשש הלא מוצדק מפני שמן הקוקוס ועל יתרונותיו:


 

 

המאמר המקורי בקישור הזה

 

כתיבת תגובה