חזרה לראשי

נחיריים סתומים

נכנסתי לאולם עם נחיריים סתומים, תוצאה של לילה של ג'ויינטים ועוגיות.

היא ישבה בשקט.

עיניה העצומות גילו עפעפים אוורירים כקוקאין משובח ורכים כדיונות המזמינות לבוא ולהתגלגל מטה עד לאפה.

נחיריה התרחבו ונעשו צרים לפי מנגינת נשימותיה, כלבבות פועמים המפיצים אל חלל האולם זרמי אוויר חמימים הממיסים קרחונים ופותחים אפים סתומים.

חזרתי לנשום שוב דרך האף.

שערה הארוך והחלק גלש מטה בשובבות של ילדים בגן שעשועים הנמצאים בהרמוניה מלאה אחד עם השני.
עתה כשנחיריי שוב היו פתוחים, ריח שערה נדד כנחש פתלתל האוחז נוצה בפיו ומדגדג איתה את קצה חוטמי בריחות שעטפו את ראשי בעשרות ידיים מלטפות.

שפתותיה התנתקו אחת מהשניה כדולפין המגיח באלגנטיות מהמים ויודע איך לנחות חזרה בשקט ובלי להתיז.

קצה לשון ביצבץ מתוך פיה כאצבע העושה סימנים של בוא והתקרב אליי.

ידיה נחו על ברכיה כאריות שבעים במנוחתם, מקרינות חוזק ועסיסיות.
סנטרה ניבט אליי, חד כתערו של המנתח המדוייק ביותר.

היא הרכינה את ראשה כשבלול השב אל ביתו,
מניחה את אותו סנטר על חזה כספר אגדות גדול הנסגר בסיום הקראתו.

כל הזכויות שמורות © יוני 2007
זהר צמח וילסון, תל אביב, ישראל

כתיבת תגובה